פילאטיס - השיטה

 

 

 

 

פילאטיס הינה שיטה לאימון גופני שנועדה לשפר את היציבה ואת התפקוד היומיומי של הגוף. השיטה קרויה על שם ממציאה, ג'וזף פילאטיס.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

מטרה

מטרת השיטה היא אימון הגוף כך שיוכל לבצע את המטלות היומיומיות במינימום מאמץ, ללא שחיקה מיותרת, וללא פגיעות גופניות. פילאטיס מנסה להשיג את המטרה הזו על ידי סדרה של תרגילים המפעילים את השרירים המייצבים ומתרגלים את הגוף לגייס את השרירים הנכונים לכל תנועה. פילאטיס מנסה לאפשר טווחי תנועה גדולים יותר במפרקים ולאורך כל עמוד השדרה, ובכך למנוע לחץ שנוצר על חוליות ומפרקים מתנועה בלתי יעילה.

שרירים מייצבים

השרירים המייצבים הם שרירים הנמצאים עמוק מתחת לעור, קרוב למפרקים, סביב החוליות וברצפת האגן. שרירים אלו מסייעים לשרירים המניעים ומבודדים את התנועה. פילאטיס מייחסת חשיבות יתירה לשרירים אלו, מתוך מחשבה ששימוש נכון בהם יאפשר תנועה חלקה יותר וימנע עומס על חלקים אחרים בגוף.

המיוחד בשיטת הפילאטיס הוא שתרגול בשיטה דורש הפעלת כוח רב בפחות חזרות על כל תרגיל. האימון מתמקד בחיזוק שרירי הליבה והיציבה, כמו שרירי הבטן, תוך כדי מתיחה והארכה של שרירים אחרים. אימון בַּשיטה יכול להיות רוטינה של תרגילים עם זרימה תנועתית ביניהם, או לחלופין יש אפשרות לבצע תרגילים אחדים בעצימות גבוהה יותר.

 

כיצד מתרגלים פילאטיס

התרגילים מבוצעים במספר חזרות קצר, מתוך רצון לאפשר ריכוז במהלך כל חזרה ולהימנע מלהתיש את השריר. תרגילי פילאטיס נעשים בדרך כלל עם גב בהקשתה טבעית. כל תרגיל פילאטיס ידרוש ייצוב של חלקים מסוימים, ותנועה מאוזנת מהחלקים האחרים. הדרישה לשמור על יציבות מרבית של חלקים מסוימים אמורה לאתגר את השרירים המייצבים באותו אזור. הדרישה לתנועה הרמונית בכל הטווח אמורה להפעיל שרירים רבים יותר ולא רק את השרירים המורגלים בהפעלה.

תרגילים אופייניים הם :

• "ברידג'ינג" : התחלה ממצב של שכיבה על הגב ברגליים כפופות, הרמת האגן בנשיפה וייצוב הגוף על כפות הרגליים והשכמות בלבד. ניתן להוסיף רמות קושי לתרגיל זה בניתוק רגל אחת בכל פעם ויישורה ובהפעלה של הידיים עם משקולות או גומייה.

• "רול אפ-רול דאון" : התחלה ממצב של שכיבה על הגב, הושטת הידיים לפנים ועלייה בעקבותיהן בכוח הבטן למצב ישיבה ישרה, המשך כפיפה קדימה עד למגע ברגליים.

 

 

עקרונות

פיליפ פרידמן וגייל אייזן היו שני סטודנטים של רומנה קריזנובסקה, שפרסמו את הספר

המודרני הראשון על פילאטיס, הנקרא: "שיטת הפילאטיס של מיזוג גופני ונפשי", בשנת 1980.

בספר זה נכתבו ששת העקרונות של שיטת ה"פילאטיס" שאומצו על ידי הקהילה.

ששת העקרונות המקוריים היו: ריכוז, שליטה, מרכז, זרימה, דיוק ונשימה.

 

 

 

 

 

 

ממציא השיטה

 

"אני בטוח שאני צודק... . אפילו לא אספירין אחד במהלך החיים שלי. אף פעם לא נפצעתי.

כל המדינה, כל העולם צריך להשתמש בשיטה שלי... הם יהיו הרבה יותר שמחים..."

 

ג'וזף הברטוס פילאטיס 

 

 

 

 

 

 

 

 

ג'וזף פילאטיס המציא את שיטתו בתקופה שבה אימון גופני או שיקום תנועתי לא היו פופולריים כפי

שהם בימינו. אך כמו כל ממציא הסטורי אחר, הוא האמין בדרך שלו ובשיטה שהגה ולא נתן לשום

גורם להפריע או להסיט אותו מדרכו.

פילאטיס נולד בגרמניה בשנת 1883 וכבר כילד עסק במגוון רחב של פעילויות ביניהן יוגה,

התעמלות פיתוח גוף וסקי. המפגש הראשון שלו עם נושא השיקום היה במהלך מלחמת

העולם הראשונה בה שהה במחנה בריטי עם אזרחים גרמניים רבים אחרים להם הנחיל

את שיטתו שנקראה בפיו "תורת השליטה הגופנית" או Contrology.

סדרת התרגילים שפיתח התבססה על התובנה שלו שחיזוק הגוף צריך להתחיל מבפנים

(שרירי הליבה או ה- Core Muscles) ושניתן בעזרת שיטת הפעילות הגופנית שהגה לשפר

את מערכת ההתגוננות של הגוף (מערכת החיסון) בפני מחלות, פציעות ועוד.

 

בשנת 1925 היגר לארה"ב, לניו-יורק, בעקבות לחץ שהופעל עליו מצד גורמי צבא גרמניים לאמן את הצבא הגרמני. פילאטיס שהיה מאוכזב מהכיוונים הפוליטיים בהם צעדה גרמניה בזמנו החליט לעזוב ועלה על אונייה לאמריקה. על האונייה הזו גם פגש את מי שעתידה היתה להיות שותפתו לחיים, קלרה.

יחד הקימו בניו-יורק את המרכז הראשון לשיטה שפיתחו – Contrology ולימדו את השיטה לתלמידים ואנשי מקצוע שהגיעו לסטודיו ללמוד ולהתאמן תחת הדרכתם.

פילאטיס ואשתו הבינו את חשיבות השליטה המנטלית בתנועה הגופנית ואת חשיבותה לנושא היציבה האנושית. התרגול שלהם גרם למתאמנים לשנות את דפוסי התנועה האוטומטיים אותן מסגל הגוף במהלך חייו. דפוסים אוטומטיים אלו בדרך כלל שגויים שכן הם מתבססים על העובדה שהגוף אינו סימטרי ובעקבות חולשות מקומיות (מפרקיות/שריריות) הוא מסגל לעצמו תנועה לא מאוזנת הגורמת לבעיות יציבתיות ולפציעות. השגת איזון ניתנת רק באמצעות שינוי דפוסים אלו דרך אימון איטי ומחושב (לפחות בתהליך הלימודי) והבנת חשיבות השרירים המייצבים של הגוף (מה שאנחנו נוטים לקרוא "השרירים העמוקים").

במשך שנות פעילותו בניו-יורק התחבר מאוד לקהילת הרקדנים והאומנים המופיעים והקשר הזה גרם להתפתחות השיטה לכיוונים יותר "רכים" ותנועתיים. שני רקדנים מפורסמים מאוד, ג'ורג בלאנשיין ומרטה גרהאם שלחו באופן קבוע את הרקדנים שלהם לפילאטיס במטרה להתחזק ולהשתקם לאחר פציעות.

ג'וזף פילאטיס עסק בין היתר בפיתוח מתמיד של מכשירי אימון שעזרו לו לפתח את שיטתו ולגוון את התרגילים שהציע למתאמניו ותלמידיו. המכשירים שאנו רואים בימינו בסטודיו הם תוצאה של שעות רבות של נסיונות ריתוך והרכבה, באמצעים מאוד מוגבלים ובחומרים של המאה ה-19, ולמרות זאת – החזון של פילאטיס קרם עור וגידים והיווה בסיס לכל מה שהתפתח מאותו סטודיו מפורסם בניו-יורק. בין המכשירים המפורסמים שיצר: הרפורמר, הקאדילאק, כיסא הוונדה, חישוק הפלא ועוד.

כל המכשירים שיצר היו מבוססים על התנגדות קפיצים כיוון שפילאטיס הבין בשלב מאוד מוקדם שקפיצים, בניגוד למשקולות, מאפשרים תנועה רציפה יותר בטווח התנועה של השרירים והמפרקים. התנגדות "רכה" זו (שיכלה להיות גם גדולה אבל עדיין "רכה" לעומת התנגדות אותה יוצרת משקולת) איפשרה למתאמנים של פילאטיס להתרכז בתנועה ולא בכוח, עובדה שאיפשרה שיקום תנועתי.

 

פילאטיס נפטר בשנת 1967 בגיל 84.

 

קלרה המשיכה להפעיל את הסטודיו וללמד עוד כעשר שנים לאחר מותו.

 

מורשתו של פילאטיס המשיכה והפכה פופולרית יותר ויותר. ובשנות ה-90 למאה ה-20 צברה תאוצה חדה והתפתחה בכל העולם. כיום שיטתו של פילאטיס "מתורגמת" כמעט לכל  ענף ספורט באשר הוא כבסיס ידע ואימון המאפשר לספורטאים להגיע להישגים טובים יותר מבלי לסכן את גופם בפציעות חוזרות ונושנות. שיטת פילאטיס מהווה בסיס לכל שיקום תנועתי וניתן לראות בבירור כיצד חלק גדול מהתנועות אותן הגה פילאטיס משמש פיזיו-טרפיסטים ומטפלים בתנועה